תאור: מחקר ארכיוני מקיף הבוחן את סאגת משפט דמיאניוק מפרספקטיבת מטרותיו הלבר-משפטיות (תיעוד, הנצחה, עיצוב זיכרון השואה, המאבק בהכחשתה וכו'), יכולתו של בית המשפט להגשים מטרות אלה באמצעות ההליך הפלילי בכלל ובמקרה (דנן) של זיכוי הנאשם בפרט, והשפעת תוצאתו הסופית של המשפט (וכישלון מטרותיו הדידקטיות) על המשך מאמציה של מדינת ישראל להביא פושעי מלחמה נאציים לדין בתחומה. הספר סוקר את כל השתלשלות האירועים הכרונולוגית של המשפט, מהליכי הסגרתו של דמיאניוק מארה"ב, דרך ניהול משפטו בשתי הערכאות ועד למשפט שנערך לו במינכן עשור ומחצה לאחר זיכויו בישראל; ודן בהיבטים שונים של המתח בין התחום המשפטי על כלליו, הפרוצדורות שלו ומטרותיו, לבין התחום הלבר-משפטי, ובין "אמת משפטית" לבין "אמת עובדתית" או "אמת היסטורית". מקום מרכזי בספר ניתן לדיון בעדויותיהם של ניצולי טרבלינקה במשפט ולהשוואה בינן לבין עדויות אחרות שמסרו בהקשרים שאינם משפטיים