תאור: דיון בנוסח הפואטי המיוחד ליצירתה של לאה גולדברג, המבוסס על אי-היכולת להכריע או למזג בין חלופות רגשיות או ערכיות ועל שניות של נקודות תצפית מנוגדות, נוסח שהמחברת מכנה "דיאלקטיקה מהבהבת" משום שלמרות שאיפת הניגודים לסינתזה ולמרות היותה אידיאית והכרחית, היא נותרת תמיד בלתי יציבה. בספר מבוא ושלושה פרקים. הראשון דן ב"פגישה עם משורר", הממואר של גולדברג על אברהם בן-יצחק, על עלילותיו השונות המתקיימות זו לצד זו: סיפורו של המשורר הנערץ ושירתו הטהורה מול סיפור הפיכתה ההדרגתית של המשוררת הטובה-דיה, כותבת הממואר, לסמכות שירית בפני עצמה. הפרק השני עוסק במסה "האומץ לחולין" מ-1939 על הדיון המושגי העקרוני שלה בפער שבין הנשגב ליומיומי והדיאגנוזה האסתטית והאתית שהיא עושה למעשה הספרותי - בזמן כתיבתה, תקופת עליית הנאציזם, ובכל הזמנים. הפרק השלישי בוחן את האופנים שבהם מגשימה גולדברג ביצירתה השירית את המושגים הדיאלקטיים הנידונים במסה והופכת את התעתוע בין הניגודים לעקרון מבני מרכזי שלה