תאור: מחקר בקורפוס של כאלף טקסטים שהתפרסמו לאורך כשישה עשורים (1856 - 1914) בעיתונות היהודית בעברית, ביידיש ובגרמנית במרכז ובמזרח אירופה, במסגרת הדיון הציבורי הרב-דורי בנוגע למודרניזציה של השפה העברית ומקומה בתרבות ובפוליטיקה. הספר מנתח את שלל הפולמוסים שליוו תהליך זה, בשלושה שערים. הראשון דן במחלוקות שנכרכו בעצם העברת העיסוק בשפה מן התחום המופשט אל המציאות התרבותית: עיצוב הנורמות להרחבתה הלקסיקלית של העברית, שאלת טבעה וייחודה של הספרות העברית המודרנית, ותפקידיה של העיתונות העברית בחברה היהודית בכלל וברפובליקה הספרותית העברית בפרט. השער השני עוסק במעבר מהתפיסה המשכילית (שביקשה לשמר את מצב הדיגלוסיה ורק להמיר את לשון הקודש המסורתית בעברית המקראית) אל תפיסה לאומית של העברית, בכניסת העברית לשדה הפוליטי ובפולמוס הסוער שהתהווה מול תומכי הלאומיות היידישיסטית. השער השלישי בוחן את הפולמוסים הרבים סביב פעילות החינוך העברית באירופה ובא"י: שיטת ההוראה 'עברית בעברית' והניסיונות לייסד חדר מתוקן במזרח אירופה, הקמת מוסדות חינוך עבריים בא"י, סוגיית שפת ההוראה בטכניון בחיפה, ועוד