תאור: דיון בכוחו של הטקסט הספרותי בהקשר טיפולי: יכולתו לאפשר מגע עם הכואב והטראומטי, ליצור חיבור עם מה שמודר מהתודעה ומצוי מעבר לשפה, להנכיח ריבוי ומגוון אנושי ולהציע פרספקטיבות חלופיות לתפיסות שנדמות "טבעיות" או הכרחיות. בחלקו הראשון דן הספר בקשת רחבה של תיאוריות מתחומי הפסיכואנליזה, הפילוסופיה ותורת הספרות, שעניינן בעיית הייצוג בשפה, אופייה החתרני של הספרות, פוטנציאל הפירוק והשינוי שלה וכו' (בין ההגוים הנידונים בחטין, דרידה, קריסטבה, דלז וגואטרי, ויטגנשטיין, היידגר וביון. בחלק השני מוצגים ומנותחים יישומים של רעיונות אלה בתהליכי קריאה וטיפול, בין השאר בהתמודדות עם טראומה ועם אבל